תקציר:
שָׁלוֹם, אֲנִי אֲבִיגַיִל, וְזֶה אָח שֶׁלִּי. הוּא בְּכִתָּה א´ וַאֲנִי קוֹרֵאת לוֹ "הַקּוֹץ". שָׁלוֹם, אֲנִי גֵ´ייק, וְזֹאת אָחוֹת שֶׁלִּי. הִיא בְּכִתָּה ג´ וַאֲנִי קוֹרֵא לָהּ "הַמֻּשְׁלֶמֶת". בֵּייבִּי הַכַּלְבָּה גּוֹנֶבֶת אֶת בְּרוּנוֹ הַפִּיל, אֲבִיגַיִל מַחֲלִיטָה לִהְיוֹת פֶּרַח (וְאוּלַי שְׁנַיִם), גֵ´ייק נִהְיֶה מֶלְצַר וּמְגַלֶּה שֶׁהַלָּקוֹחַ תָּמִיד צוֹדֵק, וְצֶמֶר מְבַקֵּשׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ סוֹף סוֹף יִקְרָא אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלּוֹ. הַפְסָקַת עֶשֶׂר עִם הַקּוֹץ וְהַמֻּשְׁלֶמֶת הוּא הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי בַּסִּדְרָה הַחֲדָשָׁה וְהַמַּצְלִיחָה שֶׁל ג´וּדִי בְּלוּם, שֶׁמְּתָאֶרֶת בְּהוּמוֹר אֱנוֹשִׁי וּמְדֻיָּק חַיֵּי מִשְׁפָּחָה אַחַת, עִם אַבָּא וְאִמָּא, אָח, אָחוֹת וְחָתוּל, שֶׁגַּם לוֹ יֵשׁ הַרְבֵּה מַה לְּהַגִּיד.

עותקים